ההיסטוריה של היין בארץ ישראל

כרמים וגידול הגפנים היה תמיד חלק בלתי נפרד מההיסטוריה של ארץ ישראל. אנו יודעים שכבר בתקופת הברונזה היתה הגפן נפוצה באגן הים התיכון המזרחי.
הכרם הראשון בתולדות העם היהודי, כמו גם השיכרות, מיוחסים לנח:
"ויחל נח איש האדמה וייטע כרם, ויישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלו"
(בראשית ט' כ-כ"א)

​

העברים הקדמונים נהגו לשתות יין בחגיגות, בשמחות והשתמשו בו בטקסים דתיים. במהלך הקרבת הקורבנות בבית המקדש ננסך היין על גבי מזבח העולה ועל כן מתואר היין במקרא כמשקה

"המשמח אלוהים ואנשים"
(שופטים, ט , י"ג)

​

בחלוף השנים הפכו הכרם והגפן לסמל ארצישראלי. הגפן נמנית כאחת משבעת המינים שנתברכה בהם הארץ.
אבותינו התנסו בהכנת יינות ביתיים מהגפנים אותם גידלו. גתות לדריכת ענבים, מתקופות התנ"ך ואחריהן, הן תגליות ארכיאולוגיות שכיחות בארץ ישראל ומעידות על גידול נרחב של כרמים בעבר. מספר רב של גתות נמצאו בדרום הארץ, גת מהתקופה ההלניסטית נמצאה בצפון תל-אביב, גתות מהתקופה הביזנטית נמצאו בלוד, בראשון לציון ובמקומות נוספים.
כבר מסוף המאה ה-19, תקופת העליה הראשונה של יהודים לארץ ישראל, היו הכרמים לענף חקלאי חשוב במושבותיו של הברון דה-רוטשילד ובחברת פיק"א. חשיבות ענף זה לא נקבעה בשל איזשהו יתרון כלכלי, ענפי חקלאות אחרים היו אמורים להיות משמעותיים יותר לכלכלת הישוב, אלא בשל היתרון התדמיתי שעזר לקשר בין יהדות אירופה העשירה והתורמת לבין העשיhה הציונית להפרחת השממה.
החל משנת 1870, עם הקמת בית הספר החקלאי הראשון "מקווה ישראל", חזרו היהודים לגדל גפנים ולייצר יין. כשני עשורים אח"כ נבנו במושבות הברון דה-רוטשילד, ראשון לציון וזכרון יעקב, יקבים שפעלו בשיטות צרפתיות. מרגע שהחלו יקבים אלה לפעול ועד מלחמת העולם הראשונה הפך היין למוצר החקלאי המוביל של הישוב היהודי בארץ ישראל.
לאחר קום המדינה הוגדל השטח שהוקצה לכרמים והתווספו, בנוסף לייקבים הוותיקים ששוכללו עם הזמן, יקבים חדשים בבנימינה, בפתח תקוה ובמקווה ישראל.

בשנים האחרונות נפתחו יקבים רבים נוספים , בגדלים שונים, ולהם מטרה מוצהרת לייצר יין איכותי וברמה גבוהה. חלקם אף זכו בפרסים ובפרסום רב בתחרויות בינלאומיות. כתוצאה ישירה מכך דיווחו כ 40% -מהישראלים על צריכה גבוהה יותר של יינות. הסטטיסטיקה מלמדת שבמהלך השנים האחרונות עלתה צריכת היין, תוצרת ישראל, בישראל ב- 50% ליותר מ- 15 מליון בקבוקים, שמהווים כשליש ממחזור המכירות בחנויות היין. סך כל הצריכה הישראלית לנפש, בוגרים בני 18 ומעלה ולא כולל את האוכלוסיה המוסלמית, עומדת כל כ 8-9 ליטר יין לאדם בשנה כולל יין מיובא.

סגולותיו של היין האדום
מחקרים רפואיים שבוצעו בעשורים האחרונים מאששים ומספקים הוכחות מדעיות באשר לתרומתו של הנוזל האדום לבריאות והגעה לשיבה טובה.
היין התגלה כיעיל להקטנת הסכוי ללקות במחלות כמו סכרת, לחץ דם, שבץ, מחלות לב, תפקוד ראות, אלצהימר, סרטן ואפילו התגלה כמסייע בשמירה על הגזרה, כל עוד הוא נצרך באופן מדוד על בסיס יומיומי של לפחות כוס יין אחת ואו לפי המלצת הרופא המטפל.

ביקב מוריה מפיקים יין מענבים שנבצרו ידנית בכרמים מובחרים בחבלי ארץ ישראל. היין שוהה ומתבגר משך  של לא פחות משנה ולעיתים אף הרבה יותר, באהבה, תחת השגחה קפדנית של היינן ברוך יוסף, בחביות עץ אלון צרפתי ואלון אמריקאי, עד שמתקבל יין איכותי ומאוזן בארומה וטעמים מעולים.
"גדולה לגימה שמקרבת את הרחוקים ומחזקת את האהבה שבין איש לרעהו"
ר' חיים ברבי בצלאל, אחיו של  המהר"ל, בספרו 'ספר החיים'.